מאמרים
מקבץ ידע ועיון בנושאי יהדות, הלכה וטכנולוגיה
נְחֻשְׁתָּן
על כלים שהפכו לאלילים, ואלילים שאי־אפשר לשבור — לפרשת חֻקַּת, תשפ"ה
מחלוקת לשם שמים בעידן האלגוריתם: מה קרח יכול ללמד אותנו על טוויטר
חז"ל הגדירו שני אבות-טיפוס של מחלוקת: של הלל ושמאי, ושל קרח וכל עדתו. האלגוריתם של הרשתות החברתיות מתגמל בדיוק את דפוס קרח — ומחקרים אמפיריים מוכיחים זאת. מה תורת הויכוח היהודית יכולה ללמד את מהנדסי המוצר?
עשה לך שתי חצוצרות כסף: ממערכת ההתראה המקראית אל תרבות הנוטיפיקציה
פרשת בהעלותך מציגה מערכת תקשורת מושלמת של חמישה קודים בלבד — כל אחד עם משמעות חד-משמעית. מה יכולה חכמת החצוצרות ללמד אותנו על ניהול הנוטיפיקציות בעידן הדיגיטלי?
לנשא את הציבור — מה מלמדת פרשת נשא על מנהיגות אמיתית?
פרשת נשא מציעה מודל מנהיגות מפתיע: לא המנהיג שנמצא בראש, אלא זה שנמצא מתחת ומרים. מסירות נפש, כוונה פנימית ושמחה — שלושת עמודי המנהיגות האמיתית.
מה שה-AI צריך ללמוד מהמפקד הגדול בתולדות ישראל
פרשת במדבר פותחת בציווי לספור את עם ישראל — לא כאוסף נתונים, אלא כל אחד בשמו. מה מלמדת הספירה הקדומה על איסוף נתונים, פרטיות, ו-AI alignment?
"והחזקת בו" - פרשת בהר ועידן ה-UBI
כשהתורה הקדימה את הסיליקון ואלי באלפיים שנה — פרשת בהר ועיקרון ה-UBI: מניעת נפילה טובה לאין שיעור מהרמת הנופל.
"לא תכלה פאת שדך בקצרך" — קוד פתוח כפאה מודרנית
על מצוות לקט, שכחה ופאה ועל משמעותן לעידן הדיגיטלי — מאמר לפרשת אמור. מה המשותף בין ריצ'רד סטולמן ומצוות הפאה? ואיך מלמדת אותנו התורה על שיתוף ידע, בעלות וקוד פתוח?
ולפני עיוור לא תתן מכשול: אחריות בעידן הבינה המלאכותית
פרשת קדושים מזמינה אותנו לבחון לא רק את מה שאנחנו בונים, אלא את מי ייהנה ממנו ומי ייפגע. מפתח AI ששואל את עצמו 'האם אני שם מכשול לפני מי שאינו מבין?' הוא שואל שאלה עתיקה מאוד.
האם הגענו לימי תחיית המתים? שאלה שהטכנולוגיה מכריחה אותנו לשאול
כשרובוט יכול לשאת את דמות האדם ותודעתו, וכשמחשב הוא חומר פיזי ממש, האם הגבול בין בניית גוף חדש לתחיית המתים עדיין ברור כפי שחשבנו?
כשהמת מדבר: AI, זיכרון דיגיטלי וחיי נצח וירטואליים של חיילים שנפלו
חברות טכנולוגיה מציעות לשמר את קולם, תנועותיהם ואישיותם של נופלים לנצח. זה נחמה? חדירה לתחום האסור? ומה אומרת ההלכה?
הכהן, המצורע, והאלגוריתם: מי אחראי על הנגע שמתפשט?
פרשת תזריע-מצורע מסתירה מבנה משפטי-מוסרי מפתיע: הכהן פוסק לפי התפשטות הנגע, לא לפי כוונת הנגוע. המצורע נושא באחריות בעצמו. מה קורה כשהאלגוריתם הוא גם הכהן, גם הפצן, וגם המרוויח מהנגע?